עכשיו כאן, אח"כ בצה"ל

קרן קוזלוב, 18, נס ציונה, מפיקה בחטיבת הדיגיטל. 

היי קרן, ברוכה הבאה לבלוג. את העובדת הכי צעירה בתאגיד ולמעשה הצטרפת במקביל לסיום הלימודים. מה היו התגובות בסביבתך הקרובה?

האמת, אנקדוטה משעשעת, בינתיים הצטרף עורך וידאו שצעיר ממני בחודש! כשהצטרפתי לתאגיד ביולי הייתי העובדת הכי צעירה וביום השני שלי לעבודה עשיתי מועד ב' באנגלית. התגובות היו מאוד חיוביות ותומכות והרבה אנשים הופתעו מזה שהצלחתי להתקבל לתאגיד.

מטבע הדברים, רוב האנשים בסביבת העבודה שלך מבוגרים ממך. מה היתרונות שבדבר? ומה החסרונות?
עם יד הלב, היתרונות גוברים על החסרונות. מצד אחד, משום שאני הכי צעירה (וגם חסרת ניסיון מטבע הדברים) ישנם דברים שאני עוד לא יודעת וצריכה להשלים במהירות. מצד שני, בגלל הגיל שלי אני מרגישה שיש לי יותר מקום לתעוזה (ולטעייה), לעקשנות ובעיקר ללמידה. בנוסף, הגיל שלי מאפשר לי להגיע בקלות יותר לנושאים שקשורים לגילי (בייחוד בסדרת הרשת דוקותיים).

איך הגעת לתאגיד בעצם?
הייתי בסוף כיתה יב' ובכלל הייתי אמורה להתחיל מכינה חצי שנתית (ההתלבטות אם ללכת למכינה או לתאגיד הייתה סאגה בפני עצמה). נחשפתי לתאגיד בפייסבוק ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לא הולכת לעבוד במקום הזה בצורה כלשהי. הייתי בפגישה שקשורה לארגון העיתונאים, שוחחתי עם מישהו שעבד ברשות השידור והוא הפנה אותי לאלעד טנא, שלחתי קורות חיים ומשם זה התגלגל.

הצטרפת לתאגיד בגיל צעיר, אבל הדרך שלך בתקשורת התחילה אפילו מוקדם יותר. ספרי לנו קצת על דברים שעשית עד היום.
הייתי כתבת צעירה בראש אחד, לאחר מכן הגשתי את פינת 'מה רץ ברשת' בערוץ 1 במהדורת הילדים, ועבדתי כעוזרת הפקה בערוץ הבינלאומי i24News. בנוסף, למדתי במגמת קולנוע בתלמה ילין. לא עבדתי באף כלי תקשורת במשרה מלאה (בכל זאת, למדתי בתיכון) אך בהחלט נמשכתי לעולם הזה מגיל צעיר, בייחוד להפקה. מאוד מעניין אותי לקחת רעיון כלשהו ולגרום לו לקרום עוד וגידים.

במסגרת תפקידך בחטיבת הדיגיטל את משמשת מפיקה של הסדרות דוקותיים וירושלמים, שתיהן סדרות דוקו שעוסקות באנשים שמגיעים ממקומות שונים, תרתי משמע. איך מאתרים סיפור טוב?
האמת שיש בדיחה קבועה עליי במשרד - הנה קרן שצריכה להשיג דרוזי שהוא טרנסג'נדר וגם שירת בצבא הסורי (בצחוק כמובן). אם ניגש לנושא ברצינות - אני ואיתי אשר (הבמאי של דוקותיים) משוחחים על נושאים שונים שרלוונטיים לפרקים. לאחר מכן אני מתחילה בעבודת גישוש - גוגל, פייסבוק, עיתונים שונים ורואה מה יכול להתאים. לאחר מכן אני מסדרת את הכל בטבלה מפלצתית (תרתי משמע) של רעיונות ומתחילה להרים טלפונים, לכתוב בטבלה פרטים מעניינים על הבן אדם ועוד. אחרי זה אני משוחחת עם איתי ואנחנו מחליטים אם הסיפור מתאים, ובמידה וכן, מה אפשר לצלם ובאילו לוקיישנים. לאחר כל התהליך הזה קובעים את יום הצילום והכיף מתחיל.

היו לך גם מפגשים פחות נעימים עם מרואיינים?
האמת שאת רוב המרואיינים אני לא פוגשת פנים מול פנים אלא הכל נעשה באופן טלפוני (וקשה מאוד לזהות באופן מוחלט עד כמה הבן אדם טוב רק מטלפון וצריך לסמוך על תחושת בטן). מפגשים פחות נעימים לא היו כל כך אבל בהחלט היו אנשים שלא היו מרוצים מה"דוקותיים" או מה"ירושלמים" שעשינו מהם, מה שמאוד מבאס. משום שכל ההפקות שלנו מצולמות בשטח ללא לו"ז הדוק מראש (בכל זאת, דוקו) יש הרבה הפקות שהצוות בעצמו לא יודע איך הן ייצאו עד שמגיעים לעריכה, ושם הכל מתחיל לקבל צורה.

מטבע הדברים בקרוב תתגייסי לצה"ל, כבר יודעת לאן?
מאוד רציתי להתגייס לגלי צה"ל אבל בסוף זה לא יצא לפועל. אפילו עשיתי על זה את סרט הגמר שלי במגמת קולנוע . אני אתגייס לדובר צה"ל בחודש אפריל הקרוב, ממש עם העלייה לאוויר של התאגיד.

האם יש לך תכניות לחזור לתאגיד לאחר השירות או שזה מוקדם מדי לחשוב על זה?
לחלוטין מוקדם מדי לחשוב על זה. אני כרגע מתכננת את החופשה שאהיה בה לפני הגיוס לצה"ל ודברים מידיים, עוד מוקדם לי לחשוב על שנת 2019-2020.

בתור עוללה צעירה, איזה אפליקציות אפשר למצוא בסמארטפון שלך? ואיך את רואה את הנוכחות שלנו בדיגיטל עבור אנשים בגילך?
אינסטנגרם ופייסבוק (כמובן), האפליקצייה של vice (אחד מאתרי התוכן האהובים עליי), משחקים ממכרים למיניהם (Piano tiles ו- Rolling sky), אפליקציות לעריכת תמונות כמו After Light ואפליקציות לזיהוי טלפונים כמו Call me.
אני מאוד מתחברת לתכנים שאנחנו עושים בדיגיטל וחושבת שהתכנים שמדברים לגילאים שלי אמורים להיות קצרים, קולעים ולכלול בתוכם סיפור טוב (לאו דווקא הפקה מורכבת). לדעתי, הדור שלי מתחבר או לדמויות מוכרות ואהובות, או לרגש ולכעס. 

לסיום- תני טיפ מניסיונך לחבר'ה צעירים שרוצים להשתלב בתקשורת אבל לא יודעים איך להתחיל.
הטיפ הכי טוב הוא להתחיל, להסתער, להאמין ולדעת שאין דבר כזה לא (כמובן שבפרופורציות). העצה הכי טובה היא לראות את המקומות שהכי מעניין לעבוד בהם, לראות מי האנשים שמקבלים החלטות, לבנות תיק עבודות ולהתחיל לפנות. בלי להתבייש, כי רק ככה מצליחים באמת.