''טופס 101'' עם סוהיני טל

סוהיני טל, 32, אפטריסטית ועורכת בדסק הכלכלי.

היי סוהיני, ברוכה הבאה לבלוג שלנו. לפני הכל, יש לך שם מיוחד, מה עומד מאחוריו?
סיפור ארוך :) אבל בגדול, לפני 12 שנה נסעתי ללמוד ריברסינג ביוון. גרתי שם שנה ובמהלכה קיבלתי את השם הזה שהמקור שלו בסנקריט. לא ידעתי בהתחלה שאני אשתמש בו, אבל בצורה מפתיעה וטבעית כולם סביבי (כולל אימא!) התחילו לקרוא לי סוהיני, והוא נשאר איתי עד היום וגם התווסף לכל המסמכים הרשמיים. אני רואה בו תזכורת לדרך החיים שבחרתי לי באותה שנה, וככה בכל פעם שמישהו קורא לי אני נזכרת לנשום עמוק ולהבין שהכל זמני. בכלל, אני חושבת שכל אחד צריך לשנות את שמו לפחות פעם אחת בחיים, זה תרגול טוב לפרופורציות.

את אפטריסטית ועורכת בדסק הכלכלי, אבל את עושה הרבה יותר מזה. איך נראה יום טיפוסי שלך?
מקלחת חמה וארוחת בוקר, ניכוש עשבים מגינת הירק, קפה וסיגריה. אחר כך אני מגיעה עם אופניים לעבודה ומתחילה לעבוד על הדברים של אותו יום. בכל יום יש פרוייקטים אחרים, שזה תמיד משמח אותי, כי ככה אף פעם לא משעמם. לפעמים עריכה, לפעמים אפטר, אבל גם הרבה תוכן, והרבה תקשורת ולמידה מהאנשים שסביבי. אני קצת אוהבת את הבלאגן של ההתחלה, בתקופה שרק מגבשים את הדסק ואת התאגיד בכלל, כי יש המון מקום להביא רעיונות חדשים לנושאים מעניינים שתמיד רציתי לחקור.

איך זה לעבוד עם שאול אמסטרדמסקי, יש סוכר בפינת הקפה?
גם חום וגם לבן. אבל האמת שאני לא חובבת מתוק בכלל אז נראה לי שזה מסתדר עם האג'נדה הכללית.

השמועות מספרות שיש לך לא מעט תחביבים מעניינים.
לפני כמה שנים ביקשתי מאבא שלי ליום הולדת מקדחה וג'יגסו, ומכיוון שברחובותיה של תל אביב יש אינסוף אוצרות ועץ שזרוק סתם ככה מצאתי את עצמי מנגרת ובונה כל מה שרק אפשר לבית ולגינה. זה תחביב מדהים, ובפנטזיה הייתי מנגרת כל היום, יש בזה שקט וריכוז, והעץ הוא חבר נהדר. אגב עצים, יש לי גם גינת ירק עם חממות שבניתי מחלונות ישנים שהשכנים זרקו ואני מגדלת בהן ירקות אורגנים וצמחי מרפא. השילוב של אהבתי לגינון ולאיור גם הביא אותי לעבוד עכשיו על ספר לגנן האורבני המתחיל. אני חושבת שגננות אורבנית זה העתיד, וכל אחד צריך ויכול לספק לעצמו את הירקות שלו, בייחוד מי שגר בסביבה עירונית עשויה בטון.

טוב, זה עכשיו מתבקש שתעניקי לנו 3 טיפים לגנן האורבני המתחיל.
בכיף. 

1. להתחיל מקטן, אפשר לעבור על רשימת הקניות הרגילה שלכם ולבחור שלושה ירקות/עשבי תבלין/ עשבים לתה שאתם אוהבים ולהתחיל לגדל אותם באדנית קטנה על החלון. יש תחושת סיפוק אדירה בלקטוף עשבים טריים ישר לסלט.

2. קהילה. אם אתם משקיענים תוכלו למצוא גינה קהילתית או סתם שכן שמגדל ליד הבית. אבל מרבית האנשים יוכלו למצוא קהילות מדהימות גם באינטרנט, בעיקר בפייסבוק. יש המון קבוצות של אנשים טובים עם אין סוף מידע ורצון לעזור. תצטרפו לקבוצה כזו, כי זה כבר נותן דרייב להתחיל לגדל משהו.

3. לפני שאתם מגיעים למשתלה תעשו מחקר קטן באינטרנט ותבינו מה בדיוק אתם צריכים ומחפשים. קחו בחשבון אם אין לכם הרבה אור בדירה או שהחלון פונה לכיוון מערב וחפשו את הצמח שישמח לגדול בתנאים האלה. לאחר מכן תעשו לכם רשימה קטנה ואיתה תגיעו למשתלה, זה מונע אחר כך עציצים קמלים ותחושת אכזבה.  

מעציצים קמלים להישגים נאים. סדרה שאת עובדת עליה זכתה בחודש שעבר בפרס האקספורט המכובד באירוע 'יוצרים ברשת'. כל הכבוד. ספרי לנו עליה קצת.
הסדרה נקראת 'תריסר'. זו סדרת דוקו-אנימציה בת 12 פרקים. זה רעיון שנמצא איתי כבר כמה שנים והתחיל לצוף כשהבנתי את הקשר בין הנשים המרתקות שיצא לי לפגוש במשך השנים, גם בארץ וגם בחו"ל, לבין המקום בו הן גרות. כל פרק יסוב סביב אישה אחרת, ויבוצע על ידי יוצר/אנימטור אחר, כאשר גם אני אצור פרק אחד ובנוסף אביים את הסדרה כולה. מה שמשותף לכל הנשים בסדרה, וכנראה גם לי, הוא הגעגוע. געגוע עמוק שמפעיל אותך לקום כל בוקר ולחיות את חייך כפי שבחרת. כאן אפשר לקרוא קצת יותר על הרעיון שעומד מאחוריה. כרגע אני מנסה לחשב את הצעד הבא בפיתוח שלה ולהבין איך ומאיפה אני אוכל לקבל תמיכה נוספת כדי שהיא באמת תצא לפועל. אנימציה זה עסק יקר.


אגב, איך הגעת לתחום הקולנוע והעריכה?
אני בכלל אנימטורית קלאסית ומאיירת. סיימתי בצלאל לפני שלוש שנים, ואמנם רוב הפרוייקטים שלי היו באנימציה קלאסית ואיור, אבל עריכה תמיד הייתה שם, אם זה בפרוייקטים של אחרים ואם בפרוייקטים שלי. לגבי הקולנוע אני חושבת שזה חולש על הכל. לספר סיפור דרך פריים, להצליח לגעת בצופה ולגרום לו להרגיש את מה שרצית שהוא ירגיש, ואולי אפילו להשאיר אותו עם תחושה או מחשבה אחרי שהוא כבר עבר לדבר הבא. זו תחושה מדהימה ומספקת שתמיד גורמת לי לרצות ליצור עוד ועוד.

הסרטונים שאת עורכת עבור הדסק הכלכלי עוסקים לא פעם באנשים המחפשים עבודה, או אנשים שעברו תקופה קשה כתוצאה ממשבר או מצוקה כלכלית. הסרטונים האלה מתאפיינים ברגישות מאוד גדולה. האם זה משהו שמתבצע באופן מכוון, או שזה קורה מעצמו?
מכל עבודות העריכה שיש בדסק אני הכי מתחברת לפרויקטים הדוקומנטריים. בני אדם הם דבר מרתק, המגוון הוא אינסופי וכשאדם נפתח מול מצלמה ומספר את עצמו, אני מרגישה אחריות גדולה לנהוג בסיפור שלו, וכלפיו, בכמה שיותר חמלה וכבוד. אני חושבת שיש היום המון ציניות ועיתונות צהובה, ולכן כשהסיפור של אותו אדם עובר בצורה נקייה וכנה לצופה שבבית, אני מרגישה שעשינו עבודה טובה.


איך כעורכת ואפטריסטית את מתקרבת לחומרים שאיתם את באה במגע?

אני חושבת שזה כמו בשיר אהוב. הרבה פעמים אתה מחכה לרגע אחד בשיר שעושה לך את זה, תו אחד שעולה, או מילה. ככה זה גם בפרויקטים של עריכה ואפטר. צריך למצוא הוק אחד שמחבר אותך לפרויקט ויעשה אותו מעניין, רגע אחד שתצליח להפתיע אפילו את עצמך. כל השאר זה ניסוי וטעייה.

את הסרטונים של הדסק אתם עורכים בפורמט ריבועי, את יכולה להסביר מה עומד מאחורי הבחירה הזו?
אנחנו מייצרים תוכן דיגיטלי שרובו נצרך דרך טלפונים חכמים, והפורמט הזה ידידותי יותר למשתמש וממלא את כל המסך. וגם, היינו חייבים להיות מיוחדים ולבדל עצמנו משאר הסרטונים בתאגיד, בכל זאת הדסק הכלכלי-חברתי זה כבוד.

לסיום, איך היית רוצה לראות את הדסק בעוד שנה מהיום? (כאשר בזמן הזה, וליתר דיוק באפריל הקרוב, אנחנו גם אמורים לעלות לשידור, הללויה)
הייתי רוצה שהוא יישאר פראי ורענן כמו שהוא היום. ברור לי שהרבה דברים יקבלו בסוף דרך וצורה מסוימות, אבל לא הייתי רוצה שנירדם בשמירה ונשקע לתבניות מוכרות. לעצמי אני מאחלת שגם בעוד שנה אני אגיע בבוקר ויהיו בדסק מאה רעינות חדשים למה עושים היום, ואיך אנחנו מייצרים תוכן חדש ומועיל למי שצופה בנו.
אמן.