עמית הורסקי מוקסם

צילום: מורן ויזל

עמית הורסקי הצטרף לכאן בתחילת נובמבר ומשמש רכז הדרכות ופרויקטים. הורסקי, בן 41, החל את הקריירה העיתונאית כבר בגיל 17 ככתב ספורט בעיתון ''חדשות''. בהמשך ערך את מדורי הספורט במקומוני רשת שוקן ''ערים'' ו''שתי ערים'', ערך במדור הספורט היומי של ''מעריב'', שידר ברדיו ללא הפסקה ובקול ישראל, וב-14 השנים האחרונות עבד בחטיבת החדשות של ערוץ 1.

הורסקי שידר מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל ובכדורסל, אליפויות עולם באתלטיקה, מכבי ת"א ביורוליג, משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ובכדורסל, גמרי גביע, הגיש וערך תכניות ספורט רבות וביים כתבות. לפני שלוש שנים הקים הורסקי את "קול הספורט" - בית הספר המוביל בישראל ללימודי תקשורת ספורט.


היי עמית, נתחיל מהשאלה הכי מתבקשת - מה זה ספורט עבורך?
ספורט זה חלק מרכזי בחיים שלי. משהו שמעסיק אותי מאז שאני זוכר את עצמי. כילד עסקתי במגוון ענפים: כדורגל, כדורסל, טניס, טניס שולחן, אמנויות לחימה, המאמנים אמרו לי שאני מוכשר אבל לא התמדתי בשום דבר. אז כמו רבים שלא הצליחו לפתח קריירה כספורטאים, עברתי 'לצד השני' והתחלתי לסקר ספורט. אני זוכר שכילד הייתי קורא את העיתונים מהסוף, בתקופה שעוד לא היו בה מדורי ספורט נפרדים.

ואיך התחלת את הקריירה העיתונאית?
יום אחד פשוט הגעתי לעיתון 'חדשות', נכנסתי לדסק הספורט ואמרתי שאני רוצה לכתוב. הסתכלו עלי בעין מוזרה, הייתי ממש ילד, אבל הסכימו לתת לי לכתוב פיילוט. אני זוכר ששלחו אותי למשחק כדורגל ואמרו 'תכתוב 400 מילה'. לשמחתי הם אהבו את הטקסט. הייתי באמת ידען ברמה חולנית, הרבה יותר מהיום. ואז לא היה אינטרנט ומאיפה לשאוב מידע כמו שיש היום. 


מתי התחלת לשדר?
בשנת 1995 ב'רדיו ללא הפסקה'. הרדיו בדיוק עלה לאוויר וחיפשו שדרי כדורגל לתכנית סטייל 'שירים ושערים'. הייתה מודעה בעיתון שדרושים שדרי ספורט, עם בקשה להקליט גול ולשלוח. שלחתי את לחמי וכך זה התחיל. ב-1997 עברתי ל'שירים ושערים' ומשם ב-2002 לערוץ 1.

בקול ישראל עבדת עם מאיר איינשטיין. אתה מכיר אותו היטב.
בהחלט. מודל לחיקוי עבור כל מי שרוצה לאחוז במיקרופון, אבל מעבר לעובדה שמאיר שדר ענק, כדאי ללמוד ממנו איך להתנהל גם 'מחוץ למגרש'. הוא מעולם לא דיבר על קולגות, לא ריכל ולא התעסק בשטויות. מקצוען אמיתי, ההגדרה במילון למילה עיתונאי. מאחל לו המון המון בריאות.

נחזור לתאגיד. מה אתה מביא מהניסיון שלך?
אני חושב שהערך המוסף שלי הוא הגיוון. התחלתי בפרינט, עברתי לרדיו ומשם לטלוויזיה. ובכל מקום עשיתי יותר מתפקיד אחד. בערוץ 1, לדוגמה, שידרתי, הגשתי, ערכתי תכניות וביימתי אין ספור כתבות. אני תמיד אומר לסטודנטים בקורסים שלי, שיש יתרון גדול לאלה שיודעים לעשות כמה דברים. זה מקנה עומק. כשתלמיד אומר לי: 'אני בכלל לא רוצה להגיש אלא לערוך תכנית אז אולי תוותר לי על ההגשה?', אני מתעקש שיתנסה גם בעבודה מול מצלמה, ולו כדי שיידע מה עובר על מגיש שמקשקשים לו באוזנייה בזמן שהוא מדבר. זה יסייע לו מאוד כעורך. וזו בדיוק הכוונה בחטיבת החדשות האחודה ב'כאן'. עובדים שעד היום התנסו בדבר אחד יצטרכו לגוון את הרפרטואר שלהם. כאן אני אמור לסייע.


מדוע היה חשוב לך להצטרף לתאגיד השידור הישראלי?
אני משוכנע שאפשר וצריך לעשות שידור ציבורי אחר. החלטתי לפרוש מרשות השידור אחרי שנים רבות ולעולם לא אגיד מילה רעה על מקום שפרנס אותי ושבשנים מסוימות תרם להתפתחותי המקצועית. יש ברשות עובדים מצוינים ורבים מהם הצטרפו ל'כאן', ויחד עם הכוחות החדשים, הניהול הנכון והאנרגיות המטורפות שיש בתאגיד, ואני באמת מוקסם מהאנרגיות האלה, המרוויחים הגדולים יהיו הצופים. אני מחכה כבר לעלייה לאוויר.