שלומי חתוכה עומד על המשמר

צילום: לי-אור אברבך

שלומי חתוכה הצטרף באחרונה לכאן ולצד פעילות בחטיבת בדיגיטל יגיש תכניות רדיו בנושאי תרבות. חתוכה הוא משורר ופעיל חברתי הנמנה על היוצרים מאחורי ערב הקראת השירה ''ערס פואטיקה'' שייסדה המשוררת עדי קיסר. ספר השירים הראשון של שלומי, ''מזרח ירח'', זיכה אותו בפרס משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכים לשנת תשע"ה.

היי שלומי, ברוך הבא לבלוג. הסרטונים שצילמת בנושא ''המחיקה'' של ילדים כהים בפרסומות של קסטרו ועיריית כפר סבא שותפו אצלנו בדיגיטל ועוררו עניין ודיון רב. היו מי שהסכימו איתך, היו מי שפחות, אבל מה שמעניין זה שענית לרבים מהמגיבים באופן אישי וניהלת איתם דיונים גם בתגובות.
ובכן, אף על פי שאני פעיל מוכר בתחום התברר לי שרבים חשבו שהעניין לא מדובר. הופתעתי לראות כמה הדבר קיבל חשיפה גדולה כל כך הודות לעמוד של התאגיד. ללא ספק ההתלהבות בלפגוש ולשוחח עם אנשים שעד אותו זמן לא יצא לי לפגוש גרמה לי להשקיע גם בתגובות. כמובן שהעובדה שמדובר בשידור ציבורי הביאו אותי לכתוב תגובות ברוח מתונה ככל האפשר.


אתה פעיל מאוד גם בנושא חטיפת ילדי תימן. ספר לנו קצת על עמר"ם ועל הקשר האישי שלך לנושא.
לסבתא שלי חטפו תינוקת. היא ילדה תאומות בבית החולים בפתח תקווה בשנת 54'. אחת המטפלות הציעה לה למסור את אחת הבנות לאימוץ כי גם ככה יש לה כבר הרבה ילדים וילדות לטפל בהם בבית. סבתי סירבה כמובן. זה לא עזר לה. אחרי כמה ימים מסרו לה שאחת התינוקות חלתה ומתה. גופה, תעודת פטירה או קבר כמובן שלא נתנו או הראו. גם לא לסבי שהגיע לבדוק מה קרה וסולק משם. כאב לי מאוד לשמוע את זה, אבל מה שלא הניח את דעתי זאת העובדה שמדינת ישראל מעולם לא הכירה ואפילו השתיקה ורדפה את הקורבנות השקטים האלו. את עמותת עמר"ם הקמתי יחד עם נעמה קטיעי לפני שלוש שנים במטרה לקדם תרבות מזרחית וכמובן מודעות ומאבק ציבורי בפרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן. התחלנו יום מודעות ופתחנו אתר שתחתיו אנו מאגדים את כל המקרים שמפורטים עד דק. תחת העמותה הקמנו גם את הוצאת הספרים טנג'יר ואנחנו מקיימים הרצאות בשלל נושאים.

אתה מאמין שחשוב שיהיה גיוון לא רק בין אשכנזים למזרחים, אלא בין כל האוכלוסיות, איזה ציון מקבל התאגיד בינתיים?
הגיוון הוא ללא ספק שינוי משמעותי. אומנם עדיין רחוק מלהיות מושלם - קשה לשנות הרגלים ואפשר לראות זאת בכל מיני היבטים - אבל ישנו שינוי משמעותי וגם מאמץ מכוון לשנות ולא רק בגלל שינויים פרסונליים, אלא גם בגלל שהאג'נדה הזו מקבלת במה ראשית ומשמעותית. גם זה מבחן, כלומר גם האומץ להעלות את הנושא הזה על פני השטח - ולא רק לבקש להרגיע את השטח במינויים כאלה או אחרים - וגם לנקוט נקודת מבט חד משמעית לגבי הנושאים האלו. אגב חלק גדול מהמשוררים שאנחנו מצלמים ומראיינים הם מזרחים. אנחנו לא עושים זאת בכוונה תחילה - פשוט הגיוון בגיוס האנשים מביא לגיוון ברמת התכנים. בגלל זה השיבוץ של מזרחים ומזרחיות הוא חשוב. זה כמובן בכל האמור למאבק המזרחי. לגבי ייצוג של אוכלוסיות אחרות עדיין לא הספקתי לבחון זאת בזמן הקצר שאני כאן, אבל בהחלט נראה לי שקיימת אותה מגמה גם שם. 

אתה גם מורה למתמטיקה, איך זה משתלב עם היותך איש רוח המשורר שירים ומה דעתך על קמפיין חמש היחידות שהיה בכותרות לא מזמן?
אני כבר בקושי מלמד מתמטיקה מאז שהתחלתי לעבוד כאן. אבל יש הרבה במשותף לשירה ומתמטיקה וכבר כתבו על זה לא מעט שירים. אני חושב שהמתמטיקה היא פיוטית ולעיתים נתפסת כמתנשאת וככזו שחוששים להתקרב אליה, והשירה היא חשבון עם הרבה דברים: החיים, אנשים, וכמובן יש בה מהתמצות המושלם שיש במתמטיקה.

כתבתי כבר על הקמפיין "חמש יחידות" שהוא מוטעה מיסודו: יש להשקיע במורים ולא ברצון. הרצון קיים אבל מורים טובים במערכת הם שעושים את השינוי ובמיוחד ברמת חמש יחידות לימוד: הסיכוי להצליח בהם תלוי קודם כל במורה טוב. בלי מורה טוב ברמה כזו אין לתלמידים סיכוי וזו הסיבה העיקרית לכך שהם נושרים ולא הרצון.

לסיום, אם סאגת כאן הייתה מתכנסת לכדי שיר, איזה סוף היה לה?
אני חושב שסאגת כאן מגיעה כבר לכדי כמות דמויות, הקזות דם ופיתולי עלילות שאין אלא להשוות אותה לצורה של שיר מסוים מאוד כמו האיליאדה או האודיסאה, או ספרי התנ''ך שנכתבו בשירה. במקרה הזה הסוף צריך לקחת בחשבון שכל כך הרבה אנשים נפגעו שזו תהיה רק התתחלה לאלפי שירים חדשים...