דורון סולומונס הוא הארטיסט

צילום: איתי עוז ארי

דורון סולומונס הוא אמן וידאו ארט המשמש מנהל מחלקת הוידאו בכאן. סולומונס מוכר היטב כעורך וידאו מערוץ 2, הוא לימד אמנות בבית הספר לאמנות קלישר בתל אביב ובמדרשה לאמנות ברמת השרון, והקים יחד עם סרג'יו אדלשטיין את ארכיון הוידאו ארט בסינמטק תל אביב.

היי דורון, נולדת בבריטניה, אתה אמן וידאו ארט, עבדת בערוץ 2 כעורך וידאו המון שנים, הצגת הרבה מאוד תערוכות, לימדת, זכית בפרסים, אתה גם DJ לעת מצוא, ועכשיו אתה כאן. אז מי אתה בעצם דורון סולומונס?
האמת, שזו בדיוק שאלה שאני שואל את עצמי בעבודת הוידאו שאני עובד עליה עכשיו. היא נקראת ״מי אתה דורון סולומונס?״ ובמהלכה אני בודק בדיוק את זה. הנה פיילוט קטן ובלעדי לכם.


זה נכון שאני מדלג בין כמה עולמות, אבל לא בטוח שזו דווקא בעיה. לפעמים זה מרגיש כמו יתרון.

כאמן וידאו אתה עוסק הרבה בביקורת תרבות, ובביקורת טלוויזיה בפרט. אחת העבודות היותר מוכרות בהקשר זה היא 'הערב בחדשות' בה רואים את יונית לוי וגדי סוקניק באולפן החדשות של ערוץ 2 מישירים מבט למצלמה, עושים את כל המחוות הגופניות שאנו מורגלים בהן בקריינות חדשות אבל לא מוציאים מילה. רגע, בוא נעצור ונצפה.


חזרנו, אז מה הביקורת הסמויה שם? 

אני מעדיף, כמו אמנים אחרים, לא לספק פרשנות, אסתפק רק בלהודות שאכן יש ביקורת על האופן בו אנו מכורים לצריכת חדשות. מי שמכיר דברים אחרים שלי, יודע שיש לי חולשה לשתיקות. אחת העבודות הראשונות שעשיתי, 'שתיקותיי המקובצות', היא אוסף שתיקות של מרואיינים, רובם לא מוכרים, שבאופן טבעי היו מוצאים את עצמם על רצפת חדר העריכה ובעבודת הוידאו הפכו דווקא ל"תוכן". כלומר לפעמים החורים בגבינה יכולים להעיד יותר על טעם הגבינה.

מה זה בעצם וידאו ארט?
לא כולם יסכימו איתי, אבל אני חושב שזה כמעט כל סרט או סרטון שקשה ״לדחוס״ אותו לתוך תבנית או הגדרה מקובלים, מה שהופך המון דברים שאנחנו צורכים ברשת לדוגמה, ליצירות וידאו ארט. זו אולי גם היכולת לעשות קולנוע, אבל לא בכלים או בפורמטים הרגילים. אני למדתי ציור במדרשה לאמנות ורעייתי מספרת עלי שהייתי יושב שעות מול הציורים שלי ומחכה שהם "יזוזו". רק אחרי הלימודים הבנתי שיש אפשרות כזו לחבר בין אמנות פלסטית לקולנוע.

בכתבה מ- 2006 אמרת שלדעתך מצב הוידאו ארט בישראל דווקא לא רע, והיום?
מצד אחד די רע, כי כמו כל האמנות בארץ אין כמעט סבסוד או תמיכה (ווידאו ארט צריך לעיתים קרובות תקציב) אבל מאידך, מאותה סיבה שציינתי למעלה, הרשת מאפשרת חשיפה לקהלים גדולים יותר, והתאוצה הטכנולוגית מאפשרת עשייה ברמה גבוהה מאי פעם בעלויות הגיוניות אפילו לאמנים.

איך הופכים כתבת חדשות לאמנותית?
כתבת חדשות יכולה וצריכה להיות אמנותית. כמובן שבכתבות קצרות וחדשותיות יותר זה קשה, אבל עדיין אפשרי. כל כתבה היא סיפור, וכמו כל סיפור, אם מספרים אותו טוב, הוא מעניין, מרגש ומשנה תודעה. הרעיון הוא לספר אותו מזווית פחות צפויה ובכלים לא בהכרח שיגרתיים. כלומר יש בארסנל הקולנועי (והחדשותי) המון מכשירים מעולים לספר את הסיפור: זווית צילום, קריינות, מוזיקה, עריכה ועוד מיליון אחרים, שבהתאם למה שרוצים להעביר כדאי ורצוי להשתמש בהם.

מהי הכתבה שבה הלכת הכי רחוק מבחינת הארטיסטיות?
יש לא מעט כתבות שבהן הייתה "התפרעות" כזו או אחרת. אבל אני מניח שכתבה זו שביים איתי אנגל וצילם זיו קורן הלכה הכי רחוק, בהשראת הסרט "המזח" של כריס מארקר. הכתבה מבוססת על צילומי סטילס והעריכה שלה היתה מורכבת מאוד אבל מרתקת, הרגשנו שיש כאן סוג של דחיפת גבולות.


בעבודה ''יום קניות'' אתה לוקח אירוע יומיומי (כאמור, עריכת קניות) שמסתיים בעוגמת נפש (כל השקיות נשמטות אל הרצפה והמצרכים נשברים ונמרחים), ומכניס שם עריכה גרנדיוזית ומוזיקה דרמטית. מה האמירה שם?
גם כאן, לא אתפתה לפרש את העבודה, רק אומר שיש כאן עיסוק בתרבות הצריכה ברמה הישירה ואולי מסר רחב יותר ברמה החברתית פוליטית.


אגב, המוזיקה שם ממש מוכרת לנו, מאיפה?

המוזיקה היא של המלחין האנגלי הנרי פרסל, אבל היא מוכרת מ”התפוז המכני” של קובריק, שמעבר להיותו בעיניי אחד הבמאים הגדולים אי פעם, השתמש במוזיקה ככלי רב עוצמה, ניסיתי "לגנוב" קצת מהעוצמה המלכותית של היצירה הזו.

נחזור קצת ל''כאן'', איך מתווים לתוצרי וידאו של גוף שידור חדש שפה מיוחדת?
קודם כל, מנסים לייצר קו אחיד אבל פלורליסטי ששומר על סטנדרט גבוה ומקצועי. חושבים במונחים עדכניים (ואת זה עושים כבר בחודשים האחרונים במחלקת הדיגיטל המצויינת) ותמיד מייצרים מתוך מחשבה ולא מתוך כורח או הרגל. אני מאמין שאם ניקח את עצמנו ברצינות כיוצרים ולא רק ככתבים בכל מדיה שהיא, אז דברים ייראו אחרת לגמרי.

מערכת החדשות שלנו עוד לא באוויר, אבל האם כבר יש פיילוטים של כתבות שבהן אתה לוקח חלק? או גיבוש שפה?
ראשית, דברים מתחילים להתרקם בחדשות, אבל כבר מאז הגעתי ביולי, יש המון עבודה בדיגיטל ואני משתדל לעזור ככל יכולתי בבימוי ובעריכה ואפילו סדרה שפיתחתי תעלה בקרוב בדף הפייסבוק.

לסיום, איך היית רוצה לראות את הוידאו של ''כאן'' בעוד 3 שנים? מה החזון שלך, אם להשתמש במילים גדולות.
חזון זה קצת מחייב ויכול "לייבש" את קוראי הבלוג הזה, אבל יש לי חלום שבעוד שלוש שנים התאגיד יהיה גוף תקשורת חיוני ודינמי שמורגש בחברה ובתרבות. הוידאו שלו יזרום בצינורות שונים, חלקם חדשים, ולא רק יגיב למתרחש אלא יכתיב שפה מרעננת, יצירתית וביקורתית.