''טופס 101'' עם גדי צפריר (כולל הופעת אורח של קישקשתא)

גדי, 41, נהלל, מנהל הפרוגרמינג במחלקת הטלוויזיה. 

היי גדי, אין דרך בה נוכל להתחיל את הריאיון אחרת- השמועה מספרת שיש לך קעקוע של קישקשתא.
מודה באשמה אבל יש לי שלל תירוצים. קודם כל הייתי בן יחיד, ג'ינג'י, נמוך, עם גשר על השיניים, במקום קטן שהדבר היחידי שהיה לעשות בו היה לשחק כדורסל– אז טלוויזיה הייתה חלק משמעותי, אולי קצת יותר מדי, מהחיים שלי. אגב, את הקעקוע עשיתי ממש ממש מזמן, עוד לפני שקישקשתא עשה את הקאמבק שלו ונהיה המפלצת האופנתית שהוא היום. אז, הוא היה מין פריט ילדותי ונשכח והייתי צריך לתור את הארץ בשביל למצוא תמונה נורמלית שלו. כשמצאתי, הבאתי אותה למקעקע בחיפה, רוסי מקועקע למשעי שכבר ראה וקעקע הכל בחייו. הוא הסתכל עליי, על התמונה, שוב עליי, ואמר:  "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?".

עכשיו אפשר להתחיל. פרוגרמינג משפיע על כל מי שצופה בטלוויזיה, אבל מה בעצם פרוגרמר עושה?
הקלישאה שאני אוהב להשתמש בה היא שפרוגרמר הוא כמו DJ חתונות – תפקידו לאסוף את השירים הנכונים (או במקרה שלנו, התכניות), להביא את האנשים לרחבה ולדאוג שייהנו ויישארו שם זמן רב ככל האפשר.

פרוגרמר, חייב לאהוב טלוויזיה?
זו שאלה שחשבתי עליה הרבה בשלבים שונים של חיי. אני חושב שהתשובה הכי נכונה בעיניי היא שבאופן כללי בן אדם לא חייב לאהוב את מה שהוא עושה, אבל עדיף שיאהב אחרת הוא יהיה אדם הרבה פחות מאושר. מצד שני אני לא חושב שפרוגרמר חייב לאהוב בהכרח את כל התכנים שהוא משדר, כל עוד הוא מבין למי הם כן מדברים ולמה. ספציפית, הטעם האישי שלי וטעם הקהל הם שני מעגלים שנחתכים במקרים מועטים בלבד.

איך התגלגלת לתחום?
אחרי שסיימתי ללמוד קולנוע הייתי תסריטאי מובטל עם המון יומרות ואפס כסף. הייתי מגיע לפגישות בכל מיני חברות הפקה וערוצים, מתמלא קנאה ומאחל מוות בייסורים לכל האנשים שישבו שם במשרדים עם הפרקטים ומסכי המחשב הגדולים. יום אחד אשתו של חבר שלחה אותי לריאיון לתפקיד שלא ידעתי עליו כלום בערוץ שלא שמעתי עליו. כשנכנסתי למשרד וראיתי את רצפת הפרקט ידעתי שזה המקום בשבילי. מאז אני עושה טלוויזיה.

בטח יוצא לך לראות הרבה טלוויזיה מהעולם, מכל מיני סוגות, עד כמה הטלוויזיה שלנו כאן בישראל טובה ומקורית?
יש לנו ארץ נהדרת עם תרבות עשירה, היסטוריה מורכבת וכל כך הרבה סוגי נוף - מהשלג שבחרמון ועד ים המלח והמדבר שבדרום, כל הכבוד לנו! התזה המופרכת שלי על הטלוויזיה בארץ היא שבארץ אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות ולכן באופן אוטומטי כל סטודנט לקולנוע שנה א' מקבל פריחה כשמדברים איתו על דברים כמו ז'אנרים, נוסחאות או פורמטים מוכרים, ומתעקש להמציא בעצמו את הגלגל. הרבה פעמים זה יוצא מאעפן אבל כשזה מצליח אנחנו רואים יצירות מקוריות וייחודיות באמת.

הבנו שפעם הלחינו תקציר שכתבת לסדרה, תסביר.
כשאתה עובד בטלוויזיה אתה בדרך כלל מוקף באנשים מאד יצירתיים בהמון תחומים, חלקם בדרך כלל משועממים, ממורמרים ברמה כזו או אחרת, ומחפשים אפיקי ביטוי אלטרנטיביים. מכאן הדרך לפרוייקטים כמו הביצוע המהמם הזה לתקציר של ''סחלב פראי'' (לחן ושירה- רועי צמח) היא קצרה ומפנקת. 


אגב תקצירים, על פי רוב הם מאוד אינפורמטיביים ויבשים, למה בעצם לא משלבים בהם קצת הומור? 

אני חושב שכמו תמיד, ככל שהבמה גדולה יותר-  אנשים מעזים פחות, כך שאין מה לצפות להמון דאחקות ב- EPG של פריים טיים בערוץ 2. בעבר עבדתי בכל מיני ערוצי נישה עם מעט מאד צופים ושם יכולתי להרשות לעצמי להכניס בדיחות והומור עצמי לתוך התקצירים כי ידעת שמי שכבר טורח לראות את הדברים האלה, יהיה בעניין. כשערוץ MGM ירד עשינו מין פרויקט פייסבוק עם כל השמות המוזרים והתקצירים המגוחכים שהמצאנו שם לאורך השנים. כמו תמיד עם הערוץ הזה, גם זה לא עניין יותר מדי אנשים, אבל אותי זה הצחיק.

אתה מגיע כל יום מנהלל הרחוקה, (רחוקה מתל אביב בכל אופן), איך אתה מעביר את הנסיעה?
היות ובום הטלוויזיה הגדול של מגדל העמק עליו בניתי כשעברתי לנהלל טרם התרחש, נגזר עלי בשנים האחרונות לבלות הרבה מאוד זמן בדרכים. בתקופה הזו התמכרתי לפודקאסטים וספרי אודיו (audiobooks) – זה מדיום אידיאלי לנסיעות והופך את הדרך לזמן איכות שבו אתה מעשיר ומבדר את עצמך באופן שלעולם לא תוכל ליהנות ממנו בבית מהרגע שנולדו לך ילדים.

ב''כאן'' עוד לא התחלנו בשידורי הטלוויזיה, על מה אתה עובד היום במסגרת ההיערכות לשידורים?
בעיקר תכנון לעתיד הקרוב והרחוק, להבין מהם החומרים שזמינים לנו, מה אפשר להביא ואיך יהיה הכי נכון להשתמש בתכנים הללו כדי ליצור משהו מעניין ואטרקטיבי. ערוץ טלוויזיה הוא פרי שצריך זמן כדי להבשיל, ומצריך הרבה עבודת הכנה ותכנון. לכולם ברור שכשערוץ הטלוויזיה יעלה הוא יסבול מאי אלו קשיים וחבלי לידה, והעניין כרגע הוא לנסות להתגבר על זה וליצור לוח מעניין שיכיל את ראשיתו של השינוי והבשורה אליה חותר התאגיד בעתיד.

שאלה שתעניין במיוחד את הגיקים שבינינו, במסגרת העבודה הראשונה שלך תיפעלת מחשב אסטון, שזו וואחד ענתיקה.
זו הייתה העבודה הראשונה שלי "בתעשייה" וכשקיבלתי אותה הרגשתי שעשיתי את זה, בענק. התחושה הזו עברה אחרי איזה עשר דקות כשהבנתי שמדובר ככל הנראה במחשב הכי פחות מתקדם בעולם שכל פעולה בסיסית בו מחייבת לחיצה על איזה שישה מקשים והמון אמונה בקב"ה. היה לו פונט אחד בשני גדלים וכל תכליתו היתה להעלות כותרות ורולרים בזמן צילומי התכנית. מדי פעם אני עדיין רואה את הכותרות הצהובות שלו על איזה מרואיין והגוף שלי מתכסה זיעה קרה.

לסיום, הוצאת בעבר ספר של פזמוני הייקו, כבד אותנו בשיר לקראת עלייתנו לאוויר.
אחסוך זאת מהקוראים, אך אציין שנותרו מאות עותקים אחרונים בארגז שנמצא בעליית הגג של ההורים שלי, אז מי שמעוניין כדאי שיזדרז.

הפתעה מאיתנו, מקורות עלומי שם השיגו לנו תמונה של הספר. תתפנק. 
סחטיין.