תסמונת העורך המוזיקלי עם אביעד רוזנבוים

צילום: יואב בראל

אביעד רוזנבוים משמש עורך מוזיקלי ראשי בתחנות הרדיו של ''כאן''. רוזנבוים שירת כעורך מוזיקלי בגלגלצ ובגלי צה"ל ולאחר מכן שימש סגן מנהל גלגלצ, במסגרת תפקיד זה היה העורך הראשי של תחום הדיגיטל בגלגלצ, מנהל ישיבת הפלייליסט ואחראי על שיתופי הפעולה החיצוניים של התחנה ופרוייקטים מיוחדים. בנוסף, ערך רצועות מוזיקה שונות ואת המצעדים השנתיים של התחנה.

היי אביעד, אתה מודע לזה שהרבה אנשים מכירים את השם שלך אבל לא יודעים איך אתה נראה? 
האמת שזה חלק מהקסם ואני אוהב את מערכת היחסים הקצת מוזרה הזאת עם המאזינים. תמיד כשנפגשים עם מישהו שמזהה את השם שלך מהרדיו יש איזו תחושת פליאה כי אנחנו מכירים אבל גם לא מכירים. לשמחתי יצא לי ללוות מרחוק את החיים של כל כך הרבה אנשים עם המוזיקה שערכתי, וכנראה שהם לא יודעים שאני מדמיין אותם יותר משהם מדמיינים אותי. כל בחירת שיר מיועדת למאזינים שבצד השני ואני תמיד חושב עליהם. אגב, התגובה שאני מקבל הכי הרבה היא שלא חשבו שאני כזה גבוה (1.93, בשביל הפרוטוקול).

קטיעה של שיר בגלל מבזק חדשות או הפסקת פרסומות – חילול הקודש או מעשה מתבקש?
חילול הקודש. בכל פעם שדבר כזה קורה נצבט לי הלב, אני לא עומד בזה. המוזיקה מבחינתי מגיעה לפני הכל ויש על השדרן אחריות עצומה לדאוג לה. זה כולל כמובן לשדר את השיר במלואו. אני אומר את זה אחרי שנים של תגובות נזעמות מעשרות מאזינים בכל פעם שקרתה טעות וקטעו את השיר באמצע סולו של לד זפלין או פינק פלויד, אז למדתי עד כמה אסור שזה יקרה. 

בסרטון פארודי של קורנליוס הוא מדגים בדקה וחצי למה הוא שונא רדיו. עד כמה שדרנים מודעים למניירות שלהם? 
זה סרטון מעולה! אני מכיר אותו אבל מודה שראיתי עכשיו שוב כמה פעמים בלופ. בסופו של דבר לכל שדרן יש את האופי שלו, ולטוב או לרע גם מניירות. גם אם זה לפעמים מציק, זה חלק מהעניין. יש דמות ואישיות רדיופונית ואני חושב שגם למאזין בסוף כיף לשמוע שדרנים מסויימים דווקא בגלל האופי הייחודי שלהם. גם צריך להודות שמאוד קשה להיפטר מהמניירות. גם כשאני שידרתי, יש פתאום את הרגע שאתה שם לב לדברים הלא מודעים שאתה עושה ואז כבר צריך לעבוד קשה כדי לטפל בזה. למרות שחלק מהם פשוט אפשר לאמץ ולקבל באהבה.

איך נראה יום טיפוסי של עורך מוזיקלי במציאות בה יש כל כך הרבה שירים וגם כמות שעות לא מבוטלת ביממה?
זה מדהים ומתסכל. אני חי במצב מתמיד של חיפוש השיר הבא שירגש אותי. מצד אחד באמת יש שפע אדיר וכמויות אינסופיות אז מתבקש שאמצא כאלה. מצד השני, אי אפשר להגיע לכולם ותמיד אתה חי בתחושת פספוס. מדברים הרבה בשנים האחרונות על אחת התופעות הקשות של הדור שלנו FOMO – Fear of missing out. זה בדיוק העניין. אני מרגיש צורך לשמוע כל שיר חדש שצץ בבלוגים, במצעדים וברשתות החברתיות אבל אי אפשר הכל בחיים. מוכרח לומר שברגע שזה כבר קורה, כשאני שומע בפעם הראשונה להקה חדשה שתופסת לי את האוזניים והלב או את השיר שיהיה שיר השנה הבא – זאת תחושה שאין כמוה.

אתה מסוגל עוד ליהנות ממוזיקה ''סתם ככה'', או שאתה תמיד מאזין מבעד לאוזני העורך המוזיקלי?
זאת שאלה שאני חושב עליה הרבה ביום-יום שלי. בלתי נמנע שכל דבר חדש שאני שומע יתקשר ישירות גם לזווית המקצועית. ברור שמיד אני מנסה לחשוב איך השיר יישמע ברדיו ומה ירגישו כלפיו המאזינים. האמת שיש לי תשוקה גדולה להביא את הדבר הטוב הבא לקהל. כשאני שומע משהו חדש שמרגש אותי, אני כבר נורא מחכה להשמיע אותו גם ברדיו כדי שהוא יגיע לעוד אנשים. החווייה האישית שלי של האזנה למוזיקה עדיין קיימת והתמימות הזאת מתפרצת מדי פעם כשאני שומע משהו יוצא דופן, משהו שבאמת לא שמעתי כמוהו לפני כן.

מהו שיר השנה לדעתך עד כה? ישראלי ולועזי. 
קשה מאוד לבחור, יש המון שירים ואלבומים טובים שיצאו השנה. אחד האלבומים המרגשים והמשמחים של המוזיקה הישראלית השנה לטעמי הוא "מישהו" של אריאל זילבר. הוא אמן שאני מאוד אוהב, פורץ דרך ומוזיקאי ענק. זילבר בגיל 72 מלא באנרגיה יצירתית שרוב האמנים הצעירים שלנו אפילו לא מתקרבים אליה. האלבום הזה הוא אושר גדול מבחינתי. במצעדים השנתיים לדעתי יזכו "החיים שלנו תותים" של חנן בן ארי או עומר אדם עם "אחרי כל השנים" ולשניהם לגמרי מגיע. במוזיקה הבינלאומית, ג'יימס בלייק המשיך לרתק אותי עם מינימליזם יפהפה, Flume האוסטרלי עם נקודת המפגש המדוייקת בין שוליים למיינסטרים ודרייק עם One Dance, השיר שכנראה שמעתי הכי הרבה פעמים ברצף ב- 2016. 

מהי ההופעה הכי טובה שהיית בה?
אני אוהב מאוד הופעות וכבר הפסקתי לספור בכמה הייתי, אבל יש אחת באמת בלתי נשכחת. בשנת 2009 ראיתי את Arctic Monkeys בפסטיבל באנגליה. מדובר באחת הלהקות האהובות עליי ואלבום הבכורה שלהם הוא מהגדולים באמת בשבילי. את ההופעה הזאת הייתי מוכרח לראות הכי קרוב שאפשר. נדחפתי בין 150,000 בריטים אלימים, רובם בני 17 ששתו לא מעט וגם לא התרחצו כמה ימים (ככה זה בפסטיבלי מוזיקה של כמה ימים, לא נעים). איכשהו הצלחתי בסוף להגיע לשורה הראשונה וזה היה שווה את הכל. לא יוצא לנו בדרך כלל לפגוש גיבורים מוזיקליים אישיים שלנו וזאת הייתה התרגשות ענקית לשמוע ולראות אותם על הבמה.

למה המאזינים שלנו בכל תחנות הרדיו יכולים לצפות מבחינת המגוון המוזיקלי?
המאזינים שלנו יקבלו מגוון מוזיקלי רחב בכל תחנות הרדיו שלנו. כל אחד יוכל למצוא את עצמו והמוזיקה שהוא אוהב, לצד אפשרות להכיר מוזיקה חדשה. זה אחד הערכים המרכזיים לדעתי היום ברדיו מוזיקה, חשיפה של אמנים צעירים וחדשים לצד המוכר והאהוב. המאזינים יכולים לסמוך עלינו, הרדיו שאני מאמין בו הוא רדיו שחושב עליהם.

נמנית על המגוייסים הראשונים ל''כאן'', עוד כשהיה התאגיד בהקמה. עד כמה התקופה הזו הייתה אינטנסיבית, ועודנה?
זאת חוויה מיוחדת מאוד. האפשרות לבנות ולעצב משהו היא זכות ויש כאן אתגר ענק. אין ספק שזה אינטנסיבי ודורש מאמץ ומחשבה רבה. ההתרגשות היא גדולה עם כל פריצת דרך. גם ברמה האישית זה שינוי גדול מבחינתי. זה למעשה מקום העבודה השני שלי בחיים, עבדתי בגלי צה"ל וגלגלצ 11 שנים מגיל 18. ב- "כאן" אופי העבודה הוא שונה. אנחנו יוצרים משהו חדש ותענוג גדול לעבוד עם הצוות שהתגבש כאן.

מדוע החלטת להצטרף ל''כאן''?
השידור הציבורי מאוד חשוב בעיניי ואני חלק ממנו בכל חיי המקצועיים. יש לנו הזדמנות היסטורית ממש, ואני כאן כדי לעזור להגשים אותה. היה לי טבעי להצטרף ומצטער אם זה קלישאתי, אבל זאת שליחות אמיתית. "כאן" נותן לי אפשרויות חדשות להגשים את האהבה הגדולה שלי למוזיקה ואין דבר יותר טוב מזה.

לסיום, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך, תוכל להמליץ לנו על 3 שירים שמתאימים להתחלות חדשות?

The The – This Is The Day
אחד מהאמנים האהובים עליי (מאט ג'ונסון) בהמנון על שינוי והתחלה חדשה:
This is the day, your life will surely change"
".This is the day, when things fall into place


אהוד בנאי והפליטים – ממשיך לנסוע
מתוך האלבום הישראלי האהוב עליי בכל הזמנים, אחד הפזמונים המרגשים ביותר בעברית:
"הלב שקפא הפשיר
לא חוזר לעיר
ממשיך לנסוע."

John Lennon – (Just Like) Starting Over
לנון שר על אהבה שמתחדשת ומרגישה שוב בדיוק כמו התחלה.