''טופס 101'' עם איתי מרקסון

צילום: סמדר שפר פורמן

איתי, 33, פתח תקווה , המפיק הראשי בחטיבת הרדיו של 'כאן'.

היי איתי, כפי שאמר פעם איש חכם (מודי בר און), הכל אנשים. ספר לנו על עצמך. 
אוהב אנשים, בעלי חיים, טיולים ואת החיים. ירושלמי במקור וכיום גר במרכז עם בת זוג אהובה ושני חתולים אהובים, שכנראה אוהבים אותי קצת פחות כי הם חתולים. בעבר הייתי המפיק הראשי, שדרן ועורך ברדיו eco99fm, לצד עבודתי כקריין וכמנחה אירועים עצמאי. נכון להיום אני עובד כחודשיים ושבוע בתאגיד, שכבר הפך בינתיים ל''כאן''.

איך נראה יום שלך ''כאן''?
בעבודתי כיום אני מתפקד כמנהל בצוות ההקמה – גיוסים, כתיבת נהלים, קידום מהלכים ופרויקטים שונים הרלוונטיים לעשייה של חטיבת הרדיו בפרט, ושל ''כאן'' בכלל. בין היתר, אני משתדל לסייע בתיווך בין חטיבות התאגיד השונות כדי לייעל את עבודתנו המשותפת כגוף אחד.

מה דעתך על הרדיו שלנו כאן בארץ?
מצב הרדיו בישראל לא רע בכלל ופועלים בו אנשים מוכשרים מאוד. המינוס הגדול הוא שמדובר בשוק קטן ביחס למדינות אחרות, דבר שפוגע בתחרות וכפועל יוצא מפריע גם ליצירת תוכן. תוכן איכותי עולה כסף, ואם אנחנו רוצים שיהיה באמת איכותי ונקי מאינטרסים או מלחצים כאלה ואחרים, אנחנו נאלצים להסתמך על רייטינג וגודל הקהל. מעבר לכך, יש ברדיו הישראלי חדשנות, יצירתיות גדולה ומוזיקה טובה במגוון פלטפורמות שפונות לכל סוגי הקהלים – דבר שאני מקווה שיוסיף להתקיים ללא לחצים rרים.

נשמע שהרדיו זורם לך בעורקים.
התאהבתי ברדיו בגיל צעיר במיוחד ומאז אני מאזין אדוק שזכה להפוך לשדרן וליוצר. זו פלטפורמה רומנטית, שמאפשרת חופש שאין באמצעי מדיה אחרים. ברדיו יש מקום לשינויים בלייב, יש גמישות רבה ביצירה ובליינאפ, יש מקום לביטוי אישי של העורך, של המפיק ושל המגיש וגם קיים מקום לטעויות, לבלבולים וללפסוסים קלים שצובעים את השידור. כמובן שזה לא אומר שהשידור לא צריך להיות מהודק ב-100%, אבל גם העובדה שהשידור לא "מעונב" תורמת לקסם. ואגב לא מעונב – אין Dress Code ברדיו, שזה תמיד נחמד. באופן אישי אני שונא לגהץ. 

מה נשמע בוקע מהרדיו אם נהיה זבוב על הקיר בבית או ברכב שלך?
אני משוחד, אבל זה יהיה חטא אם לא אגיד שלטעמי אחת מהתכניות הטובות בישראל היא תכנית הבוקר עם טל ברמן ואביעד קיסוס. מדובר בזיווג רדיופוני שאין שני לו, הם פשוט מבריקים. אני גם מאוד אוהב אקטואליה, כך שאני מתנייד על בסיס קבוע בין אריה גולן לאסף ליברמן, ובין קרן נויבך לרזי ברקאי.

אי אפשר לדבר עם איש רדיו, בלי להזכיר את הפודקאסטים שנמצאים בכותרות.
לשיטתי, פודקאסט הוא שם עדכני לתסכית הרדיו הותיק והמוכר. אודיו מתוסרט, עם או בלי אפקטים, שמייצר תמונה שהמאזין יכול לדמיין בעצמו. קצת כמו לקרוא ספר, הפודקאסט משאיר את הוויזואליה של התוכן למאזין עצמו שמייצר עולם ומלואו בתוך הראש. פודקאסט מוצלח הוא גם הפקה רדיופונית עשירה ומדויקת, וגם עושה שימוש נכון בפלטפורמה האינטרנטית ומביא עמה השלמה של תוכן, תמונות ואמצעים גראפיים נוספים, ש"אורזים" את הסיפור ואת התוכן באריזה מושכת במיוחד.

איך מכניסים חדשנות לרדיו?
בימיה הגדולים של הטלוויזיה, אמרו “Video Killed The Radio Star” וציפו שהטלוויזיה תכחיד את הרדיו – דבר שמעולם לא קרה ואני לא מצפה שיקרה כל עוד אנשים צורכים תוכן בזמן שהם משתמשים בעיניהם לדברים אחרים. אדרבה, כיום הרשת מהווה יתרון עצום לרדיו ודווקא איום על הטלוויזיה המסורתית. הכנסת חדשנות לרדיו נעוצה בחיבורו לפלטפורמה האינטרנטית ובהנגשתו לעולם באופן שאינו מוגבל מבחינה גיאוגראפית. היום כל אחד יכול לשמוע כל תחנת רדיו שמכבדת את עצמה, בכל מקום בעולם, גם ללא מקלט רדיו. אבל מעל לכל, חדשנות ברדיו נמדדת בתוכן – "חשוב, מעניין, מרגש", זה תמהיל נכון וסטנדרטי למבנה של תוכן כמו שאנחנו רגילים לו כיום כמעט בכל פלטפורמה, אבל מה עם "חדש"?, "מטורף"?, "מפתיע"? לטעמי יש להם מקום, כל עוד הם מבוצעים נכון וכמובן מבלי לפגוע בקהל.

לסיום, אילו הפתעות אתם מכינים לנו ברדיו?
הרדיו של קול ישראל הוא נכס צאן ברזל של המדיה וגם של החברה הישראלית, ודברים רבים בו היו טובים ויישארו. ההפתעות שצפויות למאזינים שלנו ישלבו בין עדכון השידורים במקומות הנכונים והראויים, לבין חיזוק הקשר בין השידור לאמצעי הניו מדיה. רדיו טוב בשנת 2016 הוא לא אמצעי שידור קולי בלבד, אלא אמצעי שאפשר לשמוע באוזניים, לראות בעיניים ובעיקר להרגיש בלב. אני מדמיין את המאזינים שלנו איתנו באולפן.